מתוך “התעוררות” של אנטוני דה-מלו

 

אנטוני דה מלו

בחור צעיר בא להתלונן על החברה שלו שנטשה אותו, היא שיחקה ברגשותיו. על מה אתה מתלונן? ציפית ליותר מזה? צפה לגרוע ביותר, אתה מתעסק עם אנשים אנוכיים. אתה אידיוט- אתה עשית ממנה אלילה, לא נכון? אתה חשבת שהיא נסיכה, אתה חשבת שאנשים הם נחמדים. הם לא! הם לא נחמדים. הם רעים כמוך – רעים, מבין? הם רדומים כמוך. ומה אתה חושב שהם מחפשים? את טובת עצמם, בדיוק כמוך. אין הבדל.

אתה יכול לדמיין כמה זה משחרר אם לא תחיה יותר באשליות, ולא תתאכזב יותר? אף אחד לא יאכזב אותך יותר. לא תרגיש דחוי. רוצה להתעורר? רוצה אושר? רוצה חופש? הנה זה בא: זרוק את הדעות השגויות שלך. תתבונן דרך האנשים. אם תראה לעומק עצמך, תראה לעומק כולם. ואז תאהב אותם. אחרת תבזבז את כל זמנך בהתמודדות עם המושגים המעוותים שלך עליהם, באשליות שמתרסקות כל הזמן מול המציאות.

אני משוכנע שמפתיע אתכם להבין שמכולנו, חוץ מכמה בודדים מוארים,  שיש לצפות שנהיה אנוכיים ונחפש את טובת עצמנו, אם בדרכים מעודנות ואם בגסות. זה מוביל אתכם להבנה שאין ממה להתאכזב, ואין אשליה לצאת ממנה. אם הייתם כל הזמן בקשר עם המציאות, לא הייתם מתאכזבים. אבל בחרתם לצבוע אנשים בצבעים זוהרים. בחרתם לא להתבונן לעומק האנשים כי בחרתם לא להתבונן לעומק עצמכם.  וכך כעת אתם משלמים את המחיר.

מישהו שאל פעם “מהי הארה? איך ההרגשה כשאתה מתעורר?”

כך הרגיש הנווד בלונדון, שהתכונן ללינת לילה. בקושי הצליח לגרד במשך היום איזו פרוסת לחם. הוא הגיע לגדת התמזה, הגשם דלף, והוא התכרבל במעיל המהוה והישן שלו. הוא כמעט נרדם כשפתאום מגיע רולס-רויס נהוג בידי נהג במדים. מן הרכב יוצאת צעירה יפהפיה ואומרת לו: “אדוני המסכן, אתה מתכונן לבלות את הלילה כאן על הגדה?” הנווד עונה: “כן” והיא אומרת: “אני לא מסכימה בשום פנים ואופן. אתה בא אלי הביתה, אתה עומד לבלות לילה בנוחיות, ואנחנו עומדים לאכול ארוחת ערב טובה”. היא מתעקשת שיעלה לרכב. וכך הם יוצאים מן העיר ומגיעים לבית מהודר שנמצא באחוזה נרחבת. המשרת מכניס אותם, והיא אומרת לו: “ג’יימס, תוודא שהוא ישוכן במגורי המשרתים ויקבל טיפול ראוי”. וכך עושה ג’יימס. הצעירה מתפשטת וכמעט נכנסת למיטה כשהיא נזכרת באורח שלה. היא לובשת משהו וטופפת במסדרון לכיוון מגורי המשרתים. מתחת לדלת החדר בה שיכנו את הנווד היא רואה חרך של אור. היא נוקשת קלות בדלת, פותחת אותה ומוצאת אותו ער. היא שואלת: “מה הבעייה, אדוני היקר, לא קיבלת ארוחה הגונה?” והוא עונה:”ארוחה כזו מפוארת לא אכלתי בחיי”. “לא די חם לך?” והוא עונה:”כן, מיטה חמה ונעימה”. ואז היא אומרת: “אולי אתה זקוק לחברה. למה שלא תזוז טיפה אחורה?” היא מתקרבת אליו והוא זז אחורה – ונופל ישר לתמזה.

ההא!! לזה לא ציפיתם! הארה! הארה! תתעוררו. כשאתה מוכן להחליף את האשליות שלך במציאות, כשאתה מוכן להחליף את החלומות שלך בעובדות, אז אתה מבין הכל. אז החיים מתחילים לקבל משמעות. החיים נהיים יפים.

 

לעוד דברים של דה מלו – בדוק לפי הקטגוריה, או לך לאתר שלי http://www.efipaz.com/DeMello/demello.html

יש לי גם כמה ספרים שלו, אם תשאירו לי בקשה אוכל להפנות אתכם אליהם.