בתי השקעות שודדים, ואתם מרוצים

בסיכומה של שנה גרנדיוזית כמו זו שמסתיימת כעת, כל המשקיעים מרוצים, מי יותר מי פחות. אפילו תיקי ההשקעות הסולידיים הניבו לבעליהם תשואה דו-סיפרתית ועל פניו נדמה שמנהל ההשקעות שלכם ניחן בחושים חדים ויכולות פנומנאליות.

אך אם נדבר בכנות, למרבית החוסכים אין הכלים והידע כדי לבחון כיאות את ביצועי תיק ההשקעות. אז לפני שממהרים להפקיר בידי המנהל המחונן את כל הונכם, הנה כמה עובדות שעשויות למחוק לכם את החיוך מהפנים.

אחוזים נעלמים

מדד ת”א 100, המשמש כמדד ייחוס הולם למשקיעים במניות בבורסה בת”א, הניב מאז תחילת השנה תשואה של לא פחות מ-84% לא כולל דיבידנד שחולק, תשואה שמתקבלת בימים כתיקונם בחמש שנות השקעה שלמות. החגיגה לא פסחה כידוע גם על אפיקי האג”ח, כאשר מדד כללי המהווה מדד מייצג לכלל אגרות החוב הנסחרות בת”א, הניב מראשית השנה תשואה של 16%.

מדדי התל בונד 20 ו-40 הכוללים השקעה באג”ח קונצרניות צמודות מדד מדורגות ברמת סיכון נמוכה או בינונית בהתאמה, הגדילו לעשות והניבו תשואות של 23% ו-44%.
אם מנהל ההשקעות שלכם פעל עפ”י ספר החוקים, אזי תיק ההשקעות שנתפר במיוחד עבורכם הניב בוודאי תשואה הקרובה לזו המפורטת בטבלה הבאה:

ברב המקרים, תגלו לתדהמתכם שתיק ההשקעות לא הצליח אפילו לדגדג את תשואת המדדים, ועתה בצדק תשאלו לאן נעלמו האחוזים החסרים.

מניעים שיווקיים

מרבית מנהלי ההשקעות, האנליסטים, האסטרטגים והכלכלנים לא העזו להעלות בדעתם, כי השנה שנראתה בראשיתה כמו תחילתו של שפל כלכלי גדול, תסתיים בסופו של דבר כאחת משנות ההשקעה הפיננסיות הטובות בהיסטוריה של שוק ההון.

מצוידים בהערכות דפנסיביות ומורל לחימה נמוך, יצאו מקבלי ההחלטות מישיבות ועדת ההשקעות בראשית 2009 עם הנחיות לחשיפת חסר של מניות ומרכיבי סיכון, עד לכדי חצי מהגדרת המדיניות המנייתית של כל לקוח. חשיפת חסר בתקופת משבר מתאימה למיתוגו של בית ההשקעות כגוף דפנסיבי וסולידי, כזה המגן על כספי לקוחותיו. אלא, שההטיה השיווקית הזו באה על חשבון תיקי ההשקעות, ובסופו של דבר השלכותיה פגעו דווקא בציבור הלקוחות.

יושבים על הגדר

צורך אנושי מוכר דוחק בנו להיות בשוק בגלי העליות בלבד ולהימנע ממהלכי הירידות, וכך להכות את המדד. במהלך השנה שחלפה נדמה היה לא פעם שגל העליות קרוב למיצוי והינה מגיע לו מהלך אלים של תיקון.

מימוש רווחים גורף בשוק שורי הוא פעולה אמוציונאלית טאקטית שאינה עומדת בקנה אחד עם אסטרטגיה ארוכת טווח, המתאימה יותר להשקעה במניות. מנהל השקעות שמימש רווחים והמתין על הגדר במזומן פספס את מהלך העליות המפתיע הבא, ואת הנזק שנגרם מהפעולה השגויה שביצע לא ניתן היה עוד לתקן.

פעילות נמרצת של החלפת ני”ע

עמלות קניה ומכירה של ני”ע מחולקות בדרך כלל בין הבנק לבית ההשקעות, וכשזה המצב למנהל ההשקעות ישנו תמריץ ברור לביצוע של פעילות יתר להעצמת הכנסותיו. פעילות נמרצת של החלפת ני”ע בתיק יוצרת שחיקה, ובשנה של עליות חדות, שחיקה זו עשויה להגיע לממדים מפלצתיים.

בשוק עולה ניתן להצדיק לכאורה מכירת ני”ע ימים ספורים לאחר שזה נרכש בתואנה ששערו עלה, ומבלי להתייחס כמובן לעובדה שמדד המניות כולו התחזק בשיעור דומה באותה התקופה.

תחת המיסוך המשכר שיצרה תשואת המדדים הפנומנאלית השנה, יכלו מנהלי השקעות לפעול בנמרצות ואחדים מהם אף “גילחו” לעצמם אחוזים שלמים מתיקי ההשקעות של לקוחותיהם, באופן חוקי וכשר לכאורה. מי הוא הלקוח שידע שמשהו לא טוב קרה כאשר תיק השקעותיו שרבע ממנו מושקע במניות, הניב תשואה של 20 אחוזים במקום שלושים ושלושה? ובמקרה של תיק בסדר גודל של מיליון שקלים, מנהל ההשקעות “ניקה” לעצמו בלי בושה בסך 130 אלף שקלים במשך השנה.

אל תסתפקו ב’הרבה’, דרשו את הכל

יש מי שיאמר שלא צריך להיות חזירים, ותשואה דו ספרתית בהחלט צריכה להשביע את תאבונם של המשקיעים. אלא, שבחינה של התוצאות במבט רחב ולאורך מספר שנות השקעה תציג בפנינו תמונה שונה לחלוטין.

תשואת חסר של עשרות אחוזים שהושגה בשנה שחלפה יצרה פער ביחס למדדים שלא ניתן יהיה לסגור לעולם. להזכירנו, מהלך העליות של 2009 הגיע כתיקון למפולת הקשה של השנה שעברה, ואם צנחתם לכל עומקה של התהום מן הראוי היה לדרוש שתעלו את כל הדרך בחזרה.

האסטרטגיה היחידה שמוכיחה את עצמה לאורך השנים היא זו המונעת מיד אנושית לקבל החלטות טאקטיות דרמטיות במהלך תקופת ההשקעה. ראייה קצרת טווח והטיות פסיכולוגיות הביאו גם השנה את ה”מקצוענים” לנסות להכות את המדד, לקבל החלטות השקעה הנגועות בשיקולים שיווקיים ובמקרים מסוימים אף לפעול בדרך לא מוסרית. את המחיר כמו תמיד תאלצו אתם לספוג. והעיקר שאתם מרוצים.