Awakening [אפי פז]

11 October 2009

למה כדאי לנהל את הכסף שלנו בעצמנו

Filed under: Living in Peace with Your Money — efipaz @ 3:47 pm

Sel Management

Sel Management

TheMarker – למה כדאי לנהל את הכסף שלנו בעצמנו

למה כדאי לנהל את הכסף שלנו בעצמנו
06:57 | 11.10.2009 מאת עמי גינזבורג
ניהול ההשקעות העצמאי הפך למשימה ישימה וכדאית מתמיד

אנשים ששוקלים להשקיע את כספם בשוקי המניות והאג”ח שואלים את עצמם לא פעם אם עדיף להם לנהל את השקעותיהם לבד או שמא עליהם להיעזר במנהל השקעות מקצועי. התשובה לשאלה זו אינה חד-משמעית. מצד אחד, למנהל השקעות מקצועי יש יתרון מובהק: המנהל יודע טוב יותר מה קורה בשוק באופן שוטף, הוא מסוגל לנתח טוב יותר את הכדאיות של ניירות ערך שונים וככלל, יש לו יותר ידע וניסיון מלמשקיע הקטן הטיפוסי.

אלא שעבור חלק מהאנשים, הפתרון הזה לא מספיק. הם מוכנים אפילו לשלם שכר לימוד ולבצע שגיאות, ובלבד שהכסף יישאר אצלם קרוב לחזה. אחרי כמה שנים של ניסוי וטעייה הם עשויים לפתח כישורים מספקים כדי לנהל את כספם באופן סביר, ובהמשך יגיעו חלקם לתוצאות שאינן פחות טובות מאלה של מנהל השקעות מקצועי.

הציבור הזה אינו קטן כל כך כנראה. יעידו על כך מאות אתרי האינטרנט הפיננסיים שמתמחים במתן עצות לציבור המשקיעים הפרטיים, שרק גדל עם הזמן.

לניהול השקעות עצמאי ישנם לא מעט חסרונות. אנשים שמשקיעים לבד חשופים לטעויות רבות. המחקרים מראים שהתשואות שמשיג הציבור נמוכות באופן משמעותי מהתשואות שמשיגים המדדים המובילים בשווקים. ולמרות זאת, לניהול עצמאי יש גם כמה יתרונות, ומשקיעים פרטיים שרוצים להשתפר ולהתמקצע יכולים לעשות זאת. לעזרתם של משקיעים פרטיים עומדים כיום כלים רבים. הם יכולים לשפר את הידע והיכולת שלהם, והם יכולים גם לבחור באסטרטגיה פסיבית, באמצעות תעודות סל וקרנות מדדיות שמשיגות תוצאות שאינן נופלות מאלה שמשיגים מנהלי השקעות בשר ודם.

הנה עוד כמה סיבות לכך שמשקיעים רבים מעדיפים כיום לנהל את השקעותיהם בעצמם.

1. דמי הניהול.

אחת הסיבות המרכזיות והחשובות ביותר היא הרצון לחסוך את דמי הניהול שגובים מנהלי ההשקעות. דמי הניהול הממוצעים שגובים המנהלים בישראל הם כ-2%-3% בשנה. השיעור משתנה בהתאם להיקף התיק ולהרכבו. ככל שהתיק גדול ומוטה להשקעות סולידיות, כך דמי הניהול יהיו נמוכים יותר. תיק קטן שמוטה להשקעות ספקולטיביות ישלם דמי ניהול גבוהים יחסית.

עיקרון זה נראה היטב בדמי הניהול של קרנות הנאמנות. בקרנות מנתיות דמי הניהול הממוצעים הם 2.8%-3%. בקרנות המשקיעות בתיקי אג”ח מעורבים דמי הניהול הם כ-1.5%-2%, ובקרנות המתמחות באג”ח מדינה מדובר ב-1.2%-1.5% בשנה. נניח לצורך הדוגמה שעל תיק של מיליון שקל נגבים דמי ניהול של כ-2.5% בשנה. כמה דמי ניהול ייגבו על תיק כזה במשך 15 שנה? זה תלוי כמובן גם בתשואה שמשיג המנהל. אם המנהל ישיג תשואה של 8% בשנה (לפני דמי ניהול), שווי התיק יגדל לאחר 15 שנה ל-2.3 מיליון שקל, ומנהל ההשקעות יקבל דמי ניהול מצטברים של כ-650 אלף שקל. זהו סכום נכבד, אך תשואה של 8% בשנה היא בהחלט נאה, ומשקיע שיקבלה ממנהל ההשקעות עשוי לחשוב שדמי הניהול מוצדקים.

אבל מה קורה אם מנהל ההשקעות משיג תשואות פחות טובות? אם המנהל יצליח להשיג תשואה של 6% לשנה, שווי התיק יגדל לכ-1.7 מיליון שקל, הרווח למשקיע יהיה 700 אלף שקל, ודמי הניהול יצטברו ל-550 אלף שקל. מנהל ההשקעות יקבל כ-44% מהרווח שישיג התיק, ואילו בעל התיק יקבל רק 56% מהרווח. חלוקה כזו של רווחים אינה נראית כל כך הוגנת.

אם מנהל ההשקעות ישיג 5% בלבד, דמי הניהול שהוא יגבה על פני 15 שנה יגיעו לכ-500 אלף שקל (52% מהרווח), בעוד שהרווח למשקיע יהיה רק 455 אלף שקל (48% מהרווח). כלומר רוב הרווח מניהול התיק יזרום לכיסו של מנהל ההשקעות.

2. לחץ התחרות (1).

מנהלי השקעות בקופות גמל ובקרנות נאמנות נתונים בתחרות קשה עם עמיתיהם. הם נלחמים על כל שבריר של אחוז כדי לבלוט בתשואה שהם משיגים. לחץ התחרות עלול לגרום להם לא פעם לבצע טעויותשאתן מחירן ישלמו המשקיעים.

3. לחץ התחרות (2).

מלבד טעויות “סטנדרטיות”, התחרות בין המנהלים גורמת להם להתמקד יותר מדי בטווח הקצר על חשבון הטווח הארוך. אחד מכללי ההשקעות הבסיסיים אומר שהשקעה במניות צריכה להתבצע במתינות, מתוך מחשבה על טווח ארוך שנמדד בשנים. מנהל שנמדד כל יום וכל חודש על התשואות שלו ינסה כל הזמן לתזמן את השוק. אם הוא יחשוב שחברה מסוימת עומדת לפרסם דו”ח שלילי, הוא ינסה למכור את מנייתה כדי לחסוך לעצמו ירידה של 10%. אחר כך אולי ינסה לקנות אותה בחזרה.

בדרך כלל ריבוי פעולות וניסיון לתזמן את השוק נדונו לכישלון. מי שמנהל קרן מנייתית וטווח הזמן שהוא חושב עליו הוא כמה חודשים, לא יוכל להניב תשואות טובות בטווח הארוך.

4. מגבלות.

אחד היתרונות הגדולים של משקיע פרטי טמון בכך שאין עליו מגבלות. מנהלי השקעות לעומת זאת פועלים תמיד תחת מגבלות. אלה יכולות להיות מגבלות רגולטוריות מצד רשות ניירות ערך, מגבלות של ועדת ההשקעות שמפקחת עליהם או מגבלות שהמנהל השית על עצמו. המגבלות מגינות אמנם על המנהל מטעויות אך לעתים הן מונעות ממנו לנצל הזדמנויות.

דוגמה לכך ראינו למשל בסוף 2008. מנהלי קופות הגמל וקרנות הנאמנות היו מחויבים במידה מסוימת של נזילות כדי לאפשר ללקוחות לבצע פדיונות. כתוצאה מכך הם מכרו אג”ח ומניות במחירים מגוחכים, אף שידעו שהם מבצעים פעולה שאינה מתיישבת עם ההיגיון הכלכלי. משקיע שפועל לבד יכול היה לנצל זאת כדי להצטייד בסחורה זולה, שעל פני זמן היה ברור כי ערכה יעלה.

5. חוסר שקיפות.

מי שמוסר את כספו למנהל השקעות או משקיע בקרן נאמנות אינו יודע לרוב מה נעשה בכסף. הוא לא יידע באילו מניות או אג”ח משקיע המנהל, ומהם השיקולים שמנחים אותו. זה לאו דווקא חיסרון, אך ישנם אנשים שחשוב להם לדעת היכן בדיוק נמצא כל שקל שלהם בכל רגע נתון. זה נותן להם שקט נפשי רב יותר ותחושה של שליטה על חייהם ומשאביהם.

ולא מדובר רק בנכסים עצמם. ברוב הקרנות והקופות המשקיע אינו יודע מיהו האיש שמנהל את כספו, מהי הכשרתו, מהו ניסיונו ומהי רמת הפיקוח עליו. בישראל אין עדיין תרבות של ניהול השקעות לטווח ארוך, ומעטים הם המנהלים שנמצאים בתפקיד אחד ומנהלים אותה הקרן יותר מחמש שנים ברציפות. תחלופת מנהלים אינה מתכון בריא ליישום של אסטרטגיית השקעה לטווח ארוך.

6. שיקולי הטווח הארוך.

אחד הדברים החשובים בניהול השקעות לטווח ארוך הוא בחירת אסטרטגיה מתאימה. מי שרוצה להשקיע חלק ניכר מהתיק במניות יכול להחליט שהוא מסתמך על שיטת “קנה והחזק”, ועל ביצוע מינימלי של פעולות כדי לחסוך בעמלות ובתשלומי מס. הוא יכול להחליט שאופק ההשקעה שלו הוא 20 שנה, ושמשברים בדרך לא יזיזו אותו. זו אסטרטגיה שלא קל לדבוק בה, אך המחקרים מראים שעל פני זמן ארוך היא משתלמת. כשמכניסים לתמונה מנהל השקעות, השיקולים עלולים להשתנות. מעטים הם מנהלי ההשקעות שרואים לנגד עיניהם טווח זמן של 20 שנה.

7. מוצרים עוקבי מדדים.

במדור זה נכתב כבר רבות בעבר על העדיפות שיש למכשירים פסיביים כמו תעודות סל וקרנות סל (ETF), על פני קרנות נאמנות מנוהלות. מי שמשקיע את כספו לבד יכול להרכיב לעצמו בקלות רבה תיק שמורכב ממוצרים עוקבי מדדים, ומושקע בסוגים רבים של נכסים. לאחר תהליך הבנייה הראשוני לא צריך לעשות הרבה. מספיק יהיה לאזן את התיק פעם בשנה.

מנהלי השקעות מקצועיים מתקשים לעשות זאת. ברוב המקרים הם ייטו להאמין שהם יכולים להכות את השוק – לא משנה כמה מחקרים יוכיחו את ההפך.

8. הימנעות ממנהלי השקעות לא מנוסים.

שוק ההון הישראלי הוא צעיר, והעבודה בו שוחקת ומעייפת. רבים ממנהלי ההשקעות בשוק המקומי הם צעירים מוכשרים וחסרי ניסיון. מנהלי השקעות ואנליסטים ותיקים יותר מתקדמים לא פעם לתפקידי ניהול, ובמקומם מתמנים צעירים שעדיין לא חוו מספיק בועות ומשברים בקריירה שלהם. רבים מהם לא חוו את משבר מניות הבנקים של 83′, את הנפילה של וול סטריט ב-87′ או את בועת מניות הכר”מ של 92′-93′.

כדי להשקיע בשוק ההון לא מספיק לנתח מספרים ולקרוא דו”חות אנליסטים. משקיעים צריכים אופי חזק, חשדנות בריאה וניסיון שנצבר על פני שנים. פיטר לינץ’, המשקיע הגדול בעולם, אמר פעם שכדי להשקיע בשוק המניות לא צריך לדעת חשבון שמעבר לכיתה ה’. זו לא תורה גדולה כל כך. אופי חזק וסבלנות של ברזל חשובים יותר.

Leave a Comment »

No comments yet.

RSS feed for comments on this post. TrackBack URI

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

Create a free website or blog at WordPress.com.

%d bloggers like this: