
היה היה נסיך צעיר שהאמין בכל הדברים מלבד שלשה. הוא לא האמין בנסיכות, הוא לא האמין באיים, והוא לא האמין באלוהים. אביו, המלך, אמר לו שדברים כאלה לא קיימים. כיוון שלא היו נסיכות או איים בממלכה של אביו, ושום זכר לאלוהים, האמין הנסיך לאביו.
ואז, יום אחד, ברח הנסיך מארמונו והגיע למדינה הסמוכה. שם, להפתעתו, מכל חוף ראה איים, ועל האיים הללו, ייצורים מוזרים וטורדי מנוחה שלא העז לנקוב בשמם. כשחיפש סירה, התקדם אליו לאורך החוף אדם בתלבושת ערב מלאה.
“האם אלה איים אמיתיים?” שאל הנסיך.
“ברור שאלה איים אמיתיים,” ענה האיש בחליפת הערב.
“והייצורים המוזרים וטורדי המנוחה האלה?”
“אלו נסיכות אמיתיות וכשרות.“
“אז גם אלוהים בוודאי קיים!” קרא הנסיך
“אני אלוהים” ענה האיש בחליפת הערב, תוך כדי קידה.
* * *
הנסיך הצעיר חזר הביתה בכל המהירות.
“נו, חזרת.” אמר אביו, המלך.
“ראיתי איים, ראיתי נסיכות, ראיתי את אלוהים.” אמר הנסיך בתוכחה.
המלך לא התרשם.
“איים אמיתיים לא קיימים, נסיכות אמיתיות לא קיימות, ואלוהים לא קיים.”
“ראיתי אותם!”
“תאר לי איך היה אלהים לבוש.”
“אלוהים לבש חליפת ערב.”
“האם היו שרווליו מופשלים?”
הנסיך נזכר שאכן כך היה. המלך חייך.
“אלו המדים של קוסם. רימו אותך.”
* * *
בשמעו זאת, חזר הנסיך לארץ השכנה והלך לאותו חוף, מקום בו פגש שנית באיש בתלבושת הערב המלאה.
“אבי, המלך, אמר לי מי אתה,” אמר הנסיך בכעס. “רימית אותי בפעם הקודמת, אבל לא עוד. אני יודע כעת שאלו לא איים אמיתיים ולא נסיכות אמיתיות, כי אתה קוסם.”
האיש על החוף חייך.
“אתה הוא המרומה, נערי. בממלכת אביך, יש הרבה איים והרבה נסיכות. אבל אתה נמצא תחת הכישוף של אביך, ולכן אינך רואה אותם.”
* * *
מהורהר חזר הנסיך הביתה. כשראה את אביו, הביט בעיניו.
“אבי, האם באמת אתה לא מלך אמיתי אלא קוסם?”
המלך חייך והפשיל את שרווליו.
“כן בני, אינני אלא קוסם.”
“אז האיש על החוף השני היה אלוהים.”
האיש על החוף השני היה עוד קוסם.”“
אני חייב לדעת את האמת, האמת שמעבר לקסם.”“
אין אמת מעבר לקסם,” אמר המלך. “
* * *
הנסיך נמלא עצב. הוא אמר: “אני אהרוג את עצמי”.
בדרך קסם גרם המלך למוות להופיע. המוות עמד בדלת וסימן לנסיך לבוא אחריו.
הנסיך נרעד. הוא זכר את האיים היפים אבל לא אמיתיים ואת הנסיכות הלא אמיתיות אבל היפות.
“בסדר” אמר “אני יכול לחיות עם זה”.
“אתה רואה, בני” אמר המלך “גם אתה מתחיל להיות קוסם”.
from The Magus, by John Fowles,
Dell Publishing Co., Inc.; pp. 499-500.
איזה סיפור כיפי. כיף שהתגלגתי לכאן במקרה.
Comment by whisper — 27 March 2010 @ 11:39 am |
מה מוסר ההשכל?
Comment by ilana — 17 May 2017 @ 2:30 pm |
אנחנו שבויים בקונספטים שלנו שהם בעצם לא שלנו אלא שקיבלנו אותם מהורינו ומהסביבה, ועד שנבין שכולם מסביב הם קוסמים, לא נוכל להפסיק לסבול…
Comment by efipaz — 10 December 2017 @ 11:39 am |