Awakening [אפי פז]

30 September 2008

שידורי המהפכה של אופרה ואקהרט

Filed under: awakening — efipaz @ 10:58 pm
מעריב nrg – גוף ונפש

שידורי המהפכה של אופרה ואקהרט
בפעם הראשונה קיבלה רוחניות רצינית, עמוקה ורדיקלית גושפנקא רשמית מהתרבות הפופולרית. מיליוני אנשים ברחבי העולם צפו באופרה ווינפרי ואקהרט טולה מכריזים שאנחנו לא מי שאנחנו חושבים שאנחנו, לא המחשבות ולא הרצונות ולא ההיסטוריה שלנו. לא פלא שהנוצרים פתחו נגדם במסע צלב
תומר פרסיקו | 29/9/2008 8:16
אופרה ווינפרי ואקהרט טולה
אופרה ווינפרי ואקהרט טולה

השנה זה קרה: אינטרנט, מגה-סלביות ורוחניות אמיתית נפגשו לראשונה ויצרו שילוש קדוש המגיע – ומוכר – למיליונים. את המאורע חסר התקדים הזה ניתן לזקוף לזכותה של אופרה ווינפרי, אחת הנשים העשירות והמשפיעות בארה”ב, שלקחה תחת חסותה את אקהרט טולה, אחד המורים הרוחניים הטובים והבהירים בעולם, והעלתה אותו איתה לסדרה של עשרה שידורי אינטרנט בינלאומיים.

(more…)

פגישות עם אנשים מיוחדים

Filed under: awakening — efipaz @ 10:52 pm
חגים – זכות התגובה nrg – פגישות עם אנשים מיוחדים

פגישות עם אנשים מיוחדים
המבט העייף של אושו, הזעם החודרני של קרישנמורטי והמחווה המפתיעה של בארי לונג: ניצן מיכאלי נזכר בשלוש אפיזודות בחייו
ניצן מיכאלי | 29/9/2008 8:55

אחד שהיה שם: כשאושו הניח אצבע על מצחיאושו. היה לו גם מבט עייףבאותם ימים רחוקים בשלהי תקופת ההיפים, נהג אושו, שעדיין היה נקרא רג’ניש, לתת “דרשן”, מעין מפגש אינטימי בין המורה לבין קבוצה מצומצמת של תלמידים. לקראת סוף האירוע היה מניח את אצבעו על מצחם של כמה תלמידים נבחרים – מעין סוג של תקשורת אנרגטית ישירה, שהייתה מכונה בשם “אנרג’י דארשן”.מאוחר יותר הלך האירוע והתפתח. נוספה לו מוזיקה חיה, אורות מהבהבים ונשים יפיפיות ששימשו כמדיומים להגברת האנרגיה. משהו כמו “טרייבל דאנס” שכולם היו נכנסים בו לאקסטזה עד לסיומו הפתאומי בניצוחו של רג’ניש-אושו.

באחת הפעמים
שהשתתפתי באירוע, הניח אושו את אצבעו על מצחי, המוזיקה החלה מתגברת אט אט, האורות מהבהבים, הרקדניות מחוללות, האקסטזה מרקיעה שחקים עד לקרשנדו… ואז סטופ. הכל קופא. פתחתי את עיניי ומצאתי את עצמי מתבונן היישר אל תוך עיניו של אושו, ולהפתעתי ראיתי שהוא – עייף.

כן, פשוט עייף. מת שהכל יסתיים והוא יוכל ללכת. משום מה דווקא האנטי-קליימקס הזה שימח אותי עד מאוד והותיר בי את רישומו יותר מכל האקסטזה והאנרגיה שמסביב. כך לשבריר שניה, הפכנו לשני אנשים פשוטים המתבוננים זה בעיניו של זה ורואים זה את זה.

אחד שמבין: קיבלתי נזיפה מקרישנמורטי

קרישנמורטיבאותה תקופה בפונה, התוודעתי לראשונה לכתביו של קרישנמורטי. ספריו השפיעו עליי עמוקות ומדי יום קראתי כמה פרקים. לכן רבה היתה שמחתי כשגיליתי שהוא מגיע לבומבי לסדרת הרצאות. נסעתי לבומביי, ומכיוון שרציתי למצות את המפגש ככל יכולתי, הגעתי שלוש שעות לפני ההרצאה כדי לתפוס מקום טוב (ההרצאה היתה באיזשהו גן ציבורי על הדשא.) וכך מצאתי את עצמי יושב בשורה הראשונה ממש למרגלותיו של קרישנמורטי.

קרישנמורטי היה איש זעיר ושברירי אך הקרין עוצמה אדירה. מיד כשהחל לדבר, רותקתי לדבריו ולהיגיון הצרוף שבהם, ואז בעיצומה של ההרצאה הוא אמר: “האם אתם מסכימים איתי?” ונעץ בי את עיניו החודרות. בהתלהבות הנהנתי בראשי ואמרתי: “כן, כן!” ואז באה הצעקה, שהדהדה בי שנים רבות לאחר מכן: “תפסיק להסכים או לא להסכים איתי! מצא את הדרך בעצמך… אינני זקוק להסכמה שלך!”

עד היום כאשר מישהו אומר לי: “שמע אני ממש מסכים אתך אבל…” צפה בי דמותו של קרישנמורטי הזועם.

אחד שיודע: על המעטפה ששלח לי בארי לונג

בארי לונגשנים לאחר מכן התאהבתי בבארי לונג, או באמת שהוא מייצג. תחילה דרך ספריו, ולבסוף ישירות, פנים אל פנים באוסטרליה. הוא היה מאותו זן של אנשים שגורם לך לחוש מיד באימה בלתי מוסברת ובעת ובעונה אחת בדחף לקפוץ ולהיעלם בתוכו לעולמי עולמים. מאוחר יותר הוא התגלה כאדם ישיר, אכפתי, מתעניין, ומעל לכול, נגיש ופתוח לכל שאלה ללא מתווכים.

בהרצאותיו הוא דרש הקשבה מלאה, אך תמיד הרים את הכפפה כשמישהו צעק הערת ביניים או שאל שאלה שנראתה כלא קשורה לעניין, ולא עזב את בן שיחו עד שברור היה שהאסימון נפל. החיבור שלו לחיי היומיום של האדם המערבי והדרישה שלו ליישום מיידי של כל תובנה כדי שלא תישאר אינטלקטואלית, ריתקו אותי.

כשחזרתי ארצה, החלטתי לתרגם את הפרק “האמת על החיים עלי אדמות” מתוך הספר “רק הפחד מת”, ולהוציא אותו כחוברת בשביל חברים (אז עוד לא ידעתי שכך אתחיל בקריירה כמתרגם ומוציא לאור של כתביו). כשיצאה החוברת, שלחתי עותק לבארי וימים ספורים לאחר מכן קיבלתי מכתב תשובה. כשפתחתי את המעטפה, נשר מתוכה שטר של 50 פאונד. ובמכתב היה כתוב (בכתב יד): “תודה על החוברת שהוצאת… אנא קבל ממני תרומה קטנה שתעזור לך לכסות את הוצאותיך”.

אצל אושו, בשנים המאוחרות יותר, היה צריך לשלם סכומים נכבדים כמעט על כל דבר, אפילו כדי לעבוד באשראם. אצל קרישנמורטי ההרצאות היו בחינם או תמורת תשלום פעוט (אם זכרוני אינו מטעה אותי). אבל לקבל תשלום ממורה על מה שעשיתי מרצוני החופשי, היה בהחלט מפתיע.

20 September 2008

“כף הזכות”: על הביקורתיות ועל טבעה של נדיבות הרוח

Filed under: awakening — efipaz @ 6:01 pm
“כף הזכות”: על הביקורתיות ועל טבעה של נדיבות הרוח – הארץ

אוצר קטן
“כף הזכות”: על הביקורתיות ועל טבעה של נדיבות הרוח
מאת אדמיאל קוסמן
כיצד יכול האדם להתכוון אל אותו מצב רוחני שבו יאיר אליו העולם פניו ושוב לא ייראה לו מנוכר, שרירותי, מוצף רוע – על פי מסכת שבת, ההוגה הרומי סנקה והדרשה על ההר מהברית החדשה [וכמובן בודהא…הערות שלי בסוגריים מרובעים]

“מעשה בחסיד אחד שפדה (=מן השבי) ריבה (=נערה) אחת בת ישראל, ולמלון (=במלון, בלילה) השכיבה תחת מרגלותיו (=בחדרו שלו). למחר ירד וטבל (=להיטהר לפני לימוד התורה) ושנה (=לימד תורה) לתלמידיו. ו(=בתוך כך)אמר להם: בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי – במה חשדתוני? (=על כך ענו תלמידיו שלא חשדו ברבם, והבינו כי הוא ישן אתה בחדר אחד כי) אמרנו, שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי (=שהרב אינו בוטח בו שלא יבוא על הנערה בלילה). (ועוד הוסיף ושאל:) בשעה שירדתי וטבלתי – במה חשדתוני? (=ההנחה היא שבוודאי עלה בדעתם של התלמידים החשד שהרב אנס את הנערה בלילה, ועל כן טבל ביום כדי להסיר את טומאת הזרע, ראו ויקרא טו, ט. ותשובת התלמידים היתה שלא כך חשבו, כי אם) אמרנו, שמא מפני טורח הדרך אירע קרי (=פליטת זרע שאירעה בחלום הלילה) לרבי (=ולכן טבל בבוקר מטומאתו, אך לא עלה בלבנו חשד שהרב קיים עם הנערה יחסים). אמר להם: העבודה! (=לשון שבועה עתיקה, בעבודת בית המקדש) – כך היה! – ואתם, כשם שדנתוני לכף זכות – המקום (=האל) ידין אתכם לכף זכות” (בבלי שבת קכז ע”ב, וראו אבות א, ו: “הוה דן את כל האדם לכף זכות”).

בדברי החסיד החותמים את הסיפור מודגם עיקרון שהיה מוכר בעולם העתיק: האופן שבו האדם רואה את המציאות הוא גם האופן שבו הוא יוצר את המציאות הזאת. הנחתם היתה שהמציאות הפנימית שלנו איננה רק אשליה חסרת חשיבות; בעיניהם המקור הנסתר המפעיל את המציאות החיצונית הוא למעשה העולם הפנימי הנסתר שלנו. כשעולמנו הפנימי רוחש רוע, גם בחוץ יתגלה הרוע; וכשעולם זה רוחש טוב – הטוב יתגלה גם בהנהגת העולם שבחוץ.

(more…)

8 September 2008

A man running

Filed under: Buddhism — efipaz @ 9:30 am

Wisdom through Mindfulness

A man running from…

“Monks, suppose there were four vipers of utmost heat & horrible venom. Then a man would come along — desiring life, desiring not to die, desiring happiness, & loathing pain — and people would tell him: ‘Good man, these four vipers, of utmost heat & horrible venom, are yours. Time after time they must be lifted up, time after time they must be bathed, time after time they must be fed, time after time put to rest. And if any of these vipers ever gets angered with you, then you will meet with death or death-like suffering. Do what you think should be done.’ (more…)

6 September 2008

פחדני כסף אנונימיים

Filed under: Living in Peace with Your Money — efipaz @ 11:01 pm
TheMarker – פחדני כסף אנונימיים – שוק ההון

פחדני כסף אנונימיים

16:08 | 04.9.2008 שי גולדן
יותר משאני משתוקק להשיג כסף, אני מפחד להפסיד כסף
– “שלום, קוראים לי ש’ ואני מפחד מכסף”.

– “אוהבים אותך ש’. אוהבים אותך מאוד. בוא, תן חיבוקי”.

מחיאות כפיים. וחיבוקי. “עכשיו, ספר לנו ש’ למה אתה מפחד מכסף? איך הכל התחיל?”

– “זה התחיל בבית של ההורים שלי, כשהייתי ילד. ההורים שלי היו זוג שכירים קשי יום. אמא עבדה במשרד ממשלתי והרוויחה שני גרושים, ואבא עבד במפעל תעשייתי והרוויח שלושה גרושים. הם לימדו אותי שכסף לא צומח על העצים. ולימדו אותי שאם קניתי משהו בשתי לירות ו-20 אגורות, בטוח היה בנמצא, במקום אחר – אם רק לא הייתי כזה עצלן ונוהג בכסף בפזרנות שכזאת – את אותו המוצר בשתי לירות ו-18 אגורות. הם לימדו אותי שאין מרחק גדול מדי לנסוע כדי לחסוך שתי לירות. ‘למה לקנות בזול כשאפשר לקנות יותר בזול?’ היתה התוכנית העסקית של ההורים שלי”.

(more…)

4 September 2008

nrg מאמר שלי על טוני דה מלו במעריב אינטרנט

Filed under: de Mello — efipaz @ 7:30 pm
Tags:
nrg – הכומר שהגניב וויפאסנה לכנסייה

הכומר שהגניב וויפאסנה לכנסייה
הכומר הישועי טוני דה-מלו הגיע למסקנה שהנצרות לא מספקת את כל הכלים לגאולתו של אדם. אז הוא תיבל את הדרשות שלו בקרישנמורטי, מדיטציה בודהיסטית, סיפורי זן וחסידות. בסוף הוותיקן החרים אותו.

אפי פז | 3/9/2008 11:23
לא בכל יום שומעים על כומר קתולי, ועוד ממסדר הישועים, ועוד הודי, שספריו מוחרמים על ידי הוותיקן שנים לאחר מותו.

ב-1999, 11 שנה לאחר מותו של אנטוני דה-מלו, פירסם הקרדינל רצינגר (הלא הוא האפיפיור הנוכחי) הודעה בשם מועצת הוותיקן לדוקטרינה ואמונה, שבה הוקעו ספריו של המנוח והוכרזו כמסוכנים לאמונה. לרווחת הקתולים (לאף אחד אחר זה לא ממש הזיז) הופשרו הספרים לאחר זמן, תוך הוספת ההערה הבאה:

“ספרי האב דה-מלו נכתבו בקונטקסט רב-דתי, כדי לסייע למאמיני דתות אחרות, אגנוסטים ואתיאיסטים בחיפושם הרוחני, ולא נועדו על ידי המחבר לשמש כספרי הדרכה לקתולים המאמינים באדיקות בדוקטרינה או הדוגמה הנוצרית.”

טוני (אנטוני) דה מלו נולד למשפחה נוצרית מגואה בהודו. בגיל 16 הצטרף למסדר הישועי ובגיל 30 הוסמך ככומר. הוא עבר גם הכשרה כמטפל פסיכולוגי, ועד תחילת שנות השבעים פעל כפסיכותרפיסט. במהלך השנים נוכח שלא הפסיכותרפיה ולא התרגול הרוחני הישועי מובילים לשינוי עמוק ורדיקלי. את התרגול הישועי המפרך והאינטנסיבי יצר כידוע אבי המסדר, איגנציוס לויולה, וכל סטייה ממנה מהווה עברה חמורה. התהליך שעבר היה ממושך וכואב, כשהוא מנסה להתגבר על מגבלות הדוקטרינה הנוצרית על ידי שימוש בכלים פסיכולוגיים.

דה-מולו הושפע ממגוון מקורות: בנעוריו הוכשר בתרגול הרוחני של לויולה, ובבגרותו העריץ את דרכו ואישיותו של גאנדי. אחר כך הושפע על ידי ברטרנד ראסל שהקסים אותו ביושר החשוף שלו, ולאחר מכן הלך שבי אחרי ג’ידו קרישנמורטי.

בניגוד לקרישנמורטי, שעם מעלותיו הרבות לא ניתן למנות חוש הומור מפותח, דה מלו היה תמיד עם חצי חיוך ממזרי, ולא בחל בשום אמצעי כדי להביא את מאזיניו לחיוך וצחוק.

כבר בתחילת דרכו כמנחה סדנאות נהג להתבדח על המחלוקות הפנימיות בנצרות, והנה בדיחה שנהג לספר:

ישו אמר שעוד לא ראה משחק כדורגל, אז לקחנו אותו. היה משחק סוער בין קבוצת “החובטים” הפרוטסטנטים לבין נבחרת ה”הצלבנים” הקתולים. הצלבנים הבקיעו, וישו הריע בהתלהבות והעיף את הכובע באוויר. ואז הבקיעו החובטים וישו קפץ בהתרגשות והעיף את הכובע באוויר.
איש שישב מאחורינו נגע לו בכתף ושאל אותו: “לאיזה צד אתה מריע, ידידי היקר?”

“אני?” שאל ישו, שלא הצליח להסתיר את התלהבותו מהמשחק “או! אני לא בעד שום קבוצה. באתי רק להנות מהמשחק.”

השואל פנה ליושב לצידו ופלט “המממ… אתיאיסט!”
מה שלא עובד אינו רוחניות

בתחילה הגדיר את הסדנאות שלו כ”לימוד דרכים יעילות יותר לתפילה נוצרית”, ובהן הגניב מדיטציית ויפסנה בודהיסטית בנוסח גואנקה. הספר הראשון שפרסם, “סדהנא” הוא אוסף תרגילים רוחניים במסורת הנוצרית. הספר השני ורוב הבאים אחריו בנויים מאוספי סיפורים, ממקורות הינדיים, בודהיסטיים, נוצריים, חסידיים, סופיים, סיניים וסיפורי זן. הסיפורים משמשים כסיפורי הוראה, בדומה לספרי הסיפורים הסופיים של אידריס שאה, או הספר “אור הגנוז” של בובר ושאר ספרי המעשיות החסידיים. טוני יעץ לקרוא את ספריו כמו שקוראים ספר רפואי – “כשאתה בודק אם יש לך אחד מהתסמינים המתוארים”, ולא כמו שקוראים ספר פסיכולוגיה, שבו “אתה חושב לאיזה מן הטיפוסים המתוארים דומים החברים שלך”.

כמו קרינשמורטי, הדגיש דה-מלו את חוסר התוחלת במאמצים כדרך לשחרור. כמובן שבכנסייה הקאתולית, שבה מאמץ שווה לעבודה רוחנית, לא התקבלו הדברים בהבנה יתרה. לדבריו, הארה הרוחנית לא דורשת מאמץ והיא מגיעה, למעשה, למרות המאמצים שלנו.

“כששאלו אותו על ההארה שלו עצמו, המורה סרב תמיד לדבר, גם כשניסו התלמידים למשוך אותו בלשון. כל מה שידעו הי מה שאמר פעם המורה לבנו הצעיר ששאל אותו איך הרגיש כשהגיע להארה. התשובה הייתה “כמו טיפש”.

כששאל אותו הנער מדוע, ענה המורה ‘ובכן, בני, תאר לעצמך
שאתה מתאמץ לפרוץ לבית, מטפס על המרזב ומנפץ חלון בקומה שנייה – וכשאתה יורד למטה אתה רואה שהדלת הייתה פתוחה כל הזמן’.”

הוא התחיל להצביע על כך שכל הנוסחאות והשיטות, הדתיות, התיאולוגיות והרוחניות הן לא יותר מאשר נוסחאות, מושגים אינטלקטואליים, מוצרים של המוח האנושי שלא מסוגל לחשוב אלא במונחים דואליים.

הייתה לו כריזמה כובשת, הוא הקסים בקלות ושכנע את שומעיו להשתתף בקורסים של ויפאסנה, כשהמקור הבודהיסטי של הטכניקה לא הפריע לו, כל עוד התוצאות היו שחרור מדעות קדומות ומדוגמות.

כשנשאל האם אפשר להגדיר כרוחניות את השימוש בשיטות מסורתיות, למשל כאלה שהומלצו על ידי אבות הכנסייה, ענה שמה שלא עובד איננו רוחניות: “שמיכה מפסיקה להיות שמיכה ברגע שהיא לא מחממת אותך”.

כשנשאל האם רוחניות היא דבר שמשתנה, אמר ש”אנשים משתנים וצרכיהם משתנים. כך שמה שהיה פעם רוחניות איננו בהכרח רוחניות היום. מה שנקרא בכרגיל בשם רוחניות הוא רק תיעוד של שיטות שהיו אפקטיביות בעבר”. ומה לדבריו היא כן רוחניות? “מה שמצליח להביא אדם לטרנספורמציה פנימית”.

טוני דה מלו נפטר בשנת 1987 בגיל 56, יום לאחר שנחת בארה”ב לסיור הרצאות. מעניין שבאירלנד, מדינה קאתולית כמעט לגמרי, נמצאים ספריו בכל חנויות הספרים והם פופולאריים מאד.
תתעוררו! תתעוררו!

הנה פתיחה אופיינית מאחת הדרשות של דה מלו:

“רוחניות משמעה התעוררות. רוב האנשים, גם אם אינם יודעים זאת, חיים רדומים. הם נולדים רדומים, חיים תוך שינה, מתחתנים תוך שינה, יולדים ילדים בשנתם, והולכים לעולמם ישנים. הם אף פעם לא מבינים את החמדה והיופי הקיימים בדבר הזה שנקרא בפינו הקיום האנושי. אתם יודעים – כל המיסטיקנים – קתוליים, נוצרים, לא נוצרים, מאיזו השקפה שהגיעו, לא תלות בדתם – תמימי דעים בנושא אחד: הכל בסדר, הכל בסדר גמור. למרות שהעולם בבלגן אדיר, הכל בסדר גמור. פרדוקס משונה, אמת ויציב. אבל, באופן טראגי, רוב האנשים מעולם לא הצליחו לראות שהכל בסדר, כי הם רדומים. יש להם סיוטי לילה.

“בשנה שעברה שמעתי בטלוויזיה הספרדית סיפור על אדון אחד שנוקש על הדלת של הבן שלו. ‘חיימה’,הוא אומר ‘תתעורר!’. חיימה עונה, ‘אני לא רוצה לקום, פאפא’.האבא צועק: ‘קום, אתה צריך ללכת לבית-ספר’. ‘חיימה עונה: “אני לא רוצה ללכת לבית ספר’. ‘למה לא?’ שואל האבא. ‘שלוש סיבות’, עונה חיימה. ‘ראשית, בגלל שזה כל כך משעמם; שנית, הילדים עושים ממני צחוק; ושלישית, אני שונא את בית הספר’. ואבא עונה: ‘טוב, אני אתן לך שלוש סיבות למה אתה כן צריך ללכת לבית-ספר. ראשית, כי זאת חובתך; שנית, כי אתה בן ארבעים וחמש; ושלישית, כי אתה המנהל.’

“תתעוררו! תתעוררו! אתם מבוגרים. אתם גדולים מכדי להיות רדומים. תתעוררו! תפסיקו לשחק בצעצועים שלכם.

“רוב האנשים אומרים לך שהם רוצים לצאת מגן הילדים, אבל אל תאמין להם. אל תאמין להם! כל מה שהם רוצים זה זה לתקן את הצעצועים המקולקלים שלהם. “תחזיר לי את אשתי. תחזיר לי את המשרה שלי. תחזיר לי את הכסף שלי. תחזיר לי את שמי הטוב, את ההצלחה שהייתה לי”. זה מה שהם רוצים. הם רוצים שיחליפו להם את הצעצועים. זה הכל. גם הטובים שבפסיכולוגים יאמרו לך, שאנשים לא באמת רוצים להתרפא. הם רוצים הקלה; ריפוי הוא כואב.

“לא נעים להתעורר, אתם יודעים. טוב ונוח במיטה. מעצבן להתעורר. זו הסיבה שגורו חכם לא מנסה להעיר את האנשים. אני מקווה שאהיה כאן מספיק חכם ואם אתם ישנים לא אנסה בכלל להעיר אתכם. זה ממש לא העסק שלי. אפילו אם אומר לכם לפעמים: ‘תתעוררו’!

העסק שלי הוא להתעסק בשלי, לרקוד את הריקוד שלי. אם תפיקו מכך רווח, מה טוב; אם לא, מה חבל! כמו שאומר הפתגם הערבי: ‘הגשם הוא אותו גשם; אבל בטרשים הוא גורם לקוצים לצמוח ובגנים הוא גורם לפרחים ללבלב’.”

עוד על דה מלו ניתן לקרוא באתר של אפי פז

Interbeing – Thich Nhat Hanh

Filed under: Thich Nhat Hanh — efipaz @ 10:24 am
Tags:

Parallax Press – The Heart of Understanding: Commentaries on the Prajnaparamita Heart Sutra Thich Nhat Hanh

From: The Heart of Understanding: Commentaries on the Prajnaparamita Heart Sutra
Thich Nhat Hanh

Interbeing

If you are a poet, you will see clearly that there is a cloud floating in this sheet of paper. Without a cloud, there will be no rain; without rain, the trees cannot grow; and without trees, we cannot make paper. The cloud is essential for the paper to exist. If the cloud is not here, the sheet of paper cannot be here either. So we can say that the cloud and the paper inter-are. “Interbeing” is a word that is not in the dictionary yet, but if we combine the prefix “inter-” with the verb “to be,” we ha vea new verb, inter-be. Without a cloud and the sheet of paper inter-are.

(more…)

3 September 2008

Doorways to Self-Transcendence

Filed under: awakening — efipaz @ 9:48 am

Doorways to Self-Transcendence | Numinous Nonsense
Doorways to Self-Transcendence

Mon, Sep 1, 2008

I consider Humanistic, Third Force Psychology to be transitional, a preparation for a still “higher” Fourth Psychology, transpersonal, transhuman, centered in the cosmos rather than in human needs and interest, going beyond humanness, identity, self-actualization, and the like. – Abraham Maslow

In Abraham Maslow’s famous hierarchy of needs the top of the needs triangle is self-actualization. But as he himself acknowledged later on, self-transcendence, which goes beyond the personal, is the next step in human evolution. The shift then is from actualizing all of one’s skills, abilities, & capacities toward exploring and dissecting the self that is doing the actualizing.

(more…)

2 September 2008

שלושה כלים למשוך עוד כסף לחייכם

Filed under: Living in Peace with Your Money — efipaz @ 10:43 am
nrg – שלושה כלים למשוך עוד כסף לחייכם

[הנה מה שקורה כשרעיונות חצי אמיתיים מוצאים את דרכם לסיר הבישול ההמוני של הניו אייג’]

שלושה כלים למשוך עוד כסף לחייכם
ואף אחד מהם לא דורש ממך לעבוד יותר שעות או לקחת עוד חלטורות. למעשה, אנרגיית השפע בחייך יכולה להתחיל מאי-מייל נחמד, ממתנה שקיבלת או מזה שמשמשת צ’ק
מייקל ג’ לוסייה

שפע הוא רגש ולרגש הזה יש תדר תואם שתוכלו לשכפל. במקרים רבים אנשים משכפלים הרגשה של חוסר, עצב או יאוש פשוט על-ידי המחשבות והמילים שבהן הם משתמשים. בהתחשב בעובדה שאפשר ליצור רגשות על ידי מילים ומחשבות, אפשר ללמוד איך לשכפל את רגשות השפע באופן מכוון יותר על ידי שינוי של האופן שבו משתמשים במילים ובמחשבות.

(more…)

Appreciating Things as They Truly Are

Filed under: Buddhism — efipaz @ 9:32 am
Tags: ,

The Sakyong Jamgon Mipham Rinpoche – Written Teachings

July 2008
Appreciating Things as They Truly Are

One of Tibet’s great female yogis, Machig Lobdrön, was renowned for crying one minute and laughing the next. When someone asked her why she acted that way, she replied, “I laugh with delight because enlightenment always lies right below the surface of life, right in front of our nose. This is truly a joyous and wondrous discovery. I cry because beings are anxious, in pain, stressed, and depressed. Our enlightened qualities are so nearby, covered by a constant stream of discursive thoughts, one upon another.” (more…)

Next Page »

Blog at WordPress.com.