Awakening [אפי פז]

30 August 2008

תכנית החלוקה של משה רבנו

Filed under: Alan watts — efipaz @ 8:46 am
Tags: ,
nrg – תכנית החלוקה של משה רבנו

פרשת ראה מבוססת על הטעות הרוחנית היסודית שאפשר להעלות על הדעת: פיצול מוחלט של העולם לטוב ולרע. הרעיון שאם נעשה טוב נראה ברכה, ואם נעשה את הרע נחטוף קללה – הוא אבי הפנטזיה והניתוק מהמציאות תודעה

אביתר שולמן | 29/8/2008 11:27

פרשת “ראה” מבוססת על מה שהיא אולי הטעות הרוחנית, אולי גם הנפשית, היסודית ביותר שיכול האדם לבצע. טעות זו נובעת מהאמונה בקיומה המוחלט והאמיתי של מהות פנימית לעולם, מהות המובנת כאמת הסופית של הקיום, כטבענו הממשי, והמזוהה כאלוהים האחד. כאשר ישנה מהות שכזו, מיד נולד פיצול, שכן האחד המהותי מונגד לכל מה שנראה כסותר לו. כך נוצרת תהום של הפרדה בין סוגים שונים של דואליות. הטוב עומד מול הרע, האור מול והחושך, היום מול הלילה, הרוח מול החומר, הברכה מול הקללה, החיים מול המוות.

נבחן תחילה את דברי הפתיחה של הפרשה, הנאמרים על-ידי משה רבנו:

“ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה’ אלוהיכם אשר אנכי מצווה אתכם היום, והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה’ אלוהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם”.

משה מציב מציאות דואלית מחמירה – יש שתי דרכים, שתיים בלבד, האחד ישרה וטובה, השנייה עקומה ושקרית. האחת מיטיבה ומבורכת, השנייה מקוללת ואובדנית. לאדם ניתנת בחירה באיזו דרך לבחור.

משום מה, בני ישראל לא השכילו לבחור באופן עקבי בדרך הטובה, ופעמים רבות הם סרו מדרך האלוהים. כיצד ייתכן הדבר? התשובה הטבעית של קו המחשבה הדואלי אומרת שהאדם עצמו מפוצל, בין יצר הטוב ליצר הרע, בין כוחות האור והאופל, בין בחירתו בדרך האלוהים לבחירתו בדרך השקר. כך קורה שיצרו של האדם דוחף אותו אל הרע, כנגד רצונו האמיתי. לאדם נטייה להיכנע בפני תשוקותיו הגשמיות ובכך לסטות וליפול מדרך הישר.
כך נבראנו. למה להאשים את עצמנו?

כפי שאמרתי קודם לכן, בקו מחשבה זה יש יסוד הרסני ומסוכן. אני מאמין שאם הטוב באמת היה טוב, היינו פונים אליו בלי שאלות ובעיות, ואם הרע אכן היה רע, היינו יודעים היטב כיצד להתרחק ממנו. יתירה מזו, אם הטוב הוא טוב באמת, והרע הוא רע באמת, אזי שהמהות האמיתית שלנו מורכבת מטוב ומרע גם יחד, ואין כל סיבה להניח שהטוב הוא מה שאנחנו באמת. לפעמים אנחנו פונים אל הטוב, ולפעמים אל הרע. ואם כך נבראנו – מדוע נאשים את עצמנו?

כאשר אנו מסתכלים באופן מעשי על חיינו, אנו יכולים לראות בנקל שאיננו חיים בעולם של מהויות מופשטות. אין בחיינו לעולם טוב ורע מוחלטים, אין כל אירוע שהוא ברכה בלבד או קללה בלבד. יש בוודאי רגעים טובים יותר וטובים פחות, אבל אין רגעים של אושר מוחלט, של שחרור מלא מדאגה ומאחיזה פנימית, ואין גם רגעים שהם “חושך” גמור בו לא
נותרת לנו ולו טיפה של תקווה ואהבה.

בניגוד לעולם מופשט שכזה, חיינו תמיד מורכבים. כאשר אני אוכל ומזין את גופי, שימשיך וייתן כוח לנפשי, רוחי ולבבי, אני באותו הזמן פוגע בחיה או בצמח שאכלתי. כאשר אני רוכש מכונית חדשה, עלי להיפרד מסכום גדול ויקר של כסף, של אנרגיה שצברתי. הרכב החדש, שיביא אותי במהרה למקום חפצי, ויאפשר לי להגשים את שאיפותי ומטרותי, גם ישרוף בנזין שמגיע מהמלחמה בעיראק, ויפלוט כמויות נוראיות של גזים רעילים שיפגעו בסביבה. כידוע, רכבים יכולים להיות גם כלי נשק מאוד מסוכנים.

חשוב מכך, ברמה הנפשית, איני פוגש לעולם טוהר או שקר מלאים. בכל שקר יש יסוד של אמת, ובכל אמת יסוד של שקר. לעולם איני מאושר לחלוטין, וגם ברגעים הטובים ביותר אני שומר על מידה בסיסית של טירדה פנימית שאינה נותנת לי מנוח מלא. אלה החיים.
המציאות אינה בשחור-לבן

האלוהים האחד, המהות, האור, הטוב, הברכה, הם כולם ניסיונות להתמודד עם המציאות המורכבת בה נתונים חיינו. זהו הניסיון להציב גורם חיובי ומוחלט כעומד כשורש העולם. במקביל, ההנגדה של כוח זה אל מול רוע מוחלט, הקללה, השקר, החושך והפנייה מדרך האלוהים, גם היא מהווה ניסיון לאלץ את חיינו המורכבים לדבר בשפה ברורה. אנחנו מבינים יש ואין, כן ולא, שחור ולבן. או שמשהו הוא טוב או שרע. אין גם וגם. במציאות, מה לעשות, הדברים מתנהגים אחרת.

זוהי הסיבה שהפיצול בין הברכה לקללה הוא כה מסוכן, שכן הוא מנסה לאנוס את המציאות שלנו להיות משהו אחר ממה שהיא באמת. במקום לפגוש את עצמנו, אנחנו בורחים לפנטזיה, במקום להתמודד אנחנו מדמיינים סיפור אחר, מעדיפים את המופשט על פני הממשי.

אך ככל שנאמין, לא נתחמק מהכאב והמוות. ככל שנדע את אלוהים לא נתמסר אליו בלב שלם. חיינו רוויים גם בטוב וגם ברע, גם באלוהי וגם בדחייה של האלוהי.

הבנת המציאות כמבוססת על כוחות סותרים של ברכה וקללה גורמת לפיצול פנימי. למעשה, היא מביאה אותנו לשנאה עצמית, שנאת חינם עצמית. כאשר אנו חושבים שחלק אמיתי מאיתנו הוא יצר הרע, כאשר אנו כועסים על גופנו ועל טבענו, כאשר אנו מבקשים לבטל נדבך מרכזי של קיומנו, זה הרגע בו הכרזנו על עצמנו מלחמה. באותו הרגע, אנו גם שופטים את עצמו על שלא הגענו לשלמות הידיעה והאמונה, על שלא הפכנו לטוהר אלוהי, שוב, בניגוד לטבענו.

הפיצול שמצווה משה בין הברכה והקללה נובע מהניסיון לכפות אחדות על האלוהים. למרות שיש ריבוי אלים, למרות שהכרחי למשה ולאל שלו שלא יעבדו אלים אחרים, משה מנסה לטעון שיש רק אל אחד. למרות שאנו פוגשים באלוהים בריבוי מצבים, כאשר חווייתנו תמיד שונה וייחודית, משה מנסה לומר שהחוויה שלו היא לא רק אחידה, אלא גם זהה לשלנו. הוא דורש מעמו לעבוד את האלוהים רק באופן שהוא מבין שיש לעבוד אותו, וטוען שכל מה ששווה לדרך שהוא התווה הוא ברכה, וכל מה שסר ממנה שקר.
בכמיהה אל הטוב המוחלט חיזקנו את יצר הרע

הפיצול שמשה דורש בין הקללה לברכה נובע מהדימוי של האל כאחד מושלם ונכון. ברגע שיש אחד כזה, חייבים גם לדמות כוח נגדי שיסביר את חיינו המורכבים. אם היה אלוהים אחד, היינו בגן-עדן נצחי. איננו בגן-עדן כזה (או שאיננו יודעים זאת, אך גם את אי-הידיעה יש להסביר), כלומר שאין דרך אחת שהיא האמת.

חיינו מלאים לא רק ביום המואר אלא גם בלילה. לא רק זאת, אלא בלילה יש אמת פנימית עמוקה, שמבלעדיה אין כלל משמעות ליום. בלי מוות אין חיים, ובלי לקבל את המוות אין הגשמה של חיים. בלילה באים לידי ביטוי כוחות אמיתיים של תבונה ואהבה, כוחות שמאפשרים לנו את הדרך. הצד הנסתר אינו פחות נכון ואמיתי מהצד הידוע והמואר. כאשר אנו רוצים רק את האור, אנו מוותרים על חלק אמיתי וחיוני של עצמנו, משעבדים את עצמנו לסדר המופשט.

כולם מסכימים, אם כך, שיש דואליות, שיש גם טוב וגם רע. השאלה היא איזו עמדה נוקטים מול המציאות המורכבת. משה דורש לדבוק רק שמה שהוא מבין כטוב, ולגנות את הרע. הוא מבקש מהטוב להילחם ברע ולגבור עליו. אפשרות אחרת היא להבין שאנחנו מראש מורכבים מטוב ורע, ושאין צורך להילחם. ייתכן ונבון יותר לקבל את עצמנו מאשר לריב עם עצמנו.

הבעיה היא גם עם השרירותיות באופן שמשה מגדיר את הטוב: לקיים את חוקי האלוהים זו ברכה, לפנות לאלים אחרים זו קללה. זוהי הגדרה שאינה מאפשרת לאדם מרחב למצוא את הטוב, לתהות, לבחון ולפתח את דרכו. האמת מוכתבת לו מבחוץ, מה שלעולם לא יאפשר לו לרכוש שכנוע פנימי אמיתי.

אם אין טוב ורע מוחלטים, אין זה קובע שאין טוב ורע בכלל. יש טוב ורע בהתאם להבנתנו, לראייתנו המוסכמת. אנו בוחרים מה טוב ורע בעינינו. כשאנו מבינים זאת, לא רק שאנחנו משתחררים מהטוב ורע המוחלטים הנכפים עלינו מבחוץ, אנו גם לומדים לסמוך על עצמנו ולהתבונן בנחישות. טוב ורע הם כעת מה שאנחנו מחליטים שהם יהיו.

כאשר מנסים לכפות סדר מוחלט של טוב ורע, נולדת אלימות. תחילה האלימות פנימית, בהמשך היא חיצונית. בהמשך הדברים מצווה משה לסקול באבנים את אחיך, חברך או אשתך, המבקשים לעבוד אלים אחרים. הוא מבקש למחוק ערים שלמות שבחרו בדרך אחרת מזו שהכתיב האלוהים שלו.

אך המציאות בה אנשים ינהגו אחרת היא הכרחית וטבעית, שכן ריבוי הדרכים הוא חלק מהעולם. דרכו של האל העברי טובה לרבים, ואחרים יישארו סרבנים. מסתבר, פתאום, שבכמיהה אל הטוב המוחלט חיזקנו למעשה את יצר הרע. פתאום אנו שיפוטיים ומצווים אף להרוג את הנוהגים אחרת. טוב, אולי, לתת לאלוהים לחיות בתוך המציאות שלנו, ולהכיר בכך שגם הוא שותף בחושך, בלילה, וב”יצר הרע”. כך נרוויח לא רק אותו, אלא גם את עצמנו.

Leave a Comment »

No comments yet.

RSS feed for comments on this post. TrackBack URI

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

Create a free website or blog at WordPress.com.

%d bloggers like this: