Awakening [אפי פז]

27 August 2008

היכונו לציוויליזציה הפסיכדלית

Filed under: awakening — efipaz @ 7:10 am
Tags:
nrg – היכונו לציוויליזציה הפסיכדלית

היכונו לציוויליזציה הפסיכדלית

כשהתרבות האנושית תבין את הפוטנציאל של חווית הסמים ההלוצינוגנים היא תגלה את האש בפעם השניה. במשך אלפיים שנה הדחיק המערב את התרבות השאמאנית, אבל הצעד הבא באבולוציה של המין האנושי תלוי בחומרים משני-תודעה. כה אמר הנביא טרנס מקנהטרנס מקנה. תרגום: עידו הרטוגזון | 26/8/2008 12:56 הוסף תגובה שמור במזוודה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

טרנס מקנה. תרגום: עידו הרטוגזון | 26/8/2008

אליס בארץ הפלאות. בקרוב אצלנו

אליס בארץ הפלאות. בקרוב אצלנו
הקשר בין שמאניזם לבין חומרים הלוצינוגנים הוא ששני הדברים הללו הם בדרכם טאבו. כשאתה בודק תרבויות קדם-אלפבתיות אתה מגלה שהשמאן הוא דמות יוצאת דופן. הוא דמות מכרעת לחיים הפסיכולוגיים והחברתיים של הקהילה שלו, אבל בו זמנית גם בשוליים. הוא גר בקצה הכפר. קוראים לו רק בעניינים של משברים חברתיים גדולים. היחס אליו הוא יחס של פחד ושל כבוד. וזה עשוי להיות תיאור גם של החומרים ההלוצינוגנים הללו – היחס אליהם הוא יחס של פחד ושל כבוד. הם נותרים בלתי מובנים וקוראים להם רק ברגעים של משבר גדול. והם חלק קבוע, אבל תמיד שולי, של הקהילה.במחקר שלי על תרבויות שונות וחומרים הלוצינוגנים, שמתי לב שאלו שחקרו את הפטריות הניחו הנחות מסוימות לגבי פסילוסיבין שהיו שונות מהמיתוס סביב הלוצינוגנים אחרים.
<!–<<>>

הלוגוס הוא קול בתוך הראש שלך

מתוך החומרים ההלוצינוגנים הנפוצים, פסילוסיבין הוא לדעתי הוויזואלי ביותר. והוא בהחלט ויזואלי אם מתנסים בו באופן המסורתי. אני תמיד נדהם עד כמה מעט ידועה או מתורגלת הדרך המסורתית, ולכן אתאר לכם אותה. הדרך המסורתית להתנסות בפסילוסיבין היא לקחת כמות בריאה מאוד, בערך 50 מיליגרם, על קיבה ריקה ובחושך מוחלט.

במצב זה, שהוא במובן מסוים סיטואציה של חסך חושי, הפסילוסיבין מסוגל להביע את עצמו באופן מלא ולהראות לך את עצמו לא כנגד הרקע של המציאות שמקיפה אותנו בדרך כלל, אלא כנגד רקע החשיכה, כך שניתן לראות את המהות הטהורה של הדבר. זה דבר ביזארי בצורה יוצאת דופן, ושקשה בצורה יוצאת דופן להטמיע אותו לתוך לתוך תפיסת העולם שלך, בין אם אתה צעיר משבט הבורה שעובר טקס התבגרות, סטודנט בקולג’ או חוקר כימיה.

האינטגרציה של הדברים הללו לתוך השפה אינה דבר פשוט. אם היא הייתה פשוטה הדברים הללו לא היו תופסים את המקום הפריפריאלי הזה בתרבות אנושית לאחר 10,000 שנה. אבל מעבר לאינטנסיביות

הויזואלית של הפסילוסיבין, מה שמבדיל בינו לבין חומרים הלוצינוגנים אחרים הוא לדעתי תופעה שניתן לתאר אותה כהזיה שמיעתית, למרות שלתאר אותה כך יהיה סוג של ז’רגון רפואי רדוקציוניסטי. זאת משום שהדבר הזה הוא למעשה קול בתוך הראש, שנפרד מהאגו הנתפס.

במילים אחרות – ישנו קול שמדבר, אתה שומע אותו ונראה שהוא פועל בנפרד מהאגו. הוא פועל בתפקיד של מורה, כמספר של החזון שמתגלה לפני האדם באופן דומה לזה שבו הוביל ורגיליוס את דאנטה דרך מדורי הגהנום. והציוד האינטלקטואלי המודרני אינו מסוגל להטמיע את הדבר הזה. זה סוג הדבר שאנחנו מקשרים אותו עם פסיכופאתולוגיה. קשה לדמיין משהו זר יותר לתודעה המודרנית מאשר קול מחוסר גוף שבוקע מתוך הראש. אלא שכשאנחנו מסתכלים על המחשבה המערבית בקנה מידה של אלפי שנה, אנחנו מגלים שלא רק שאין מדובר בתופעה זרה אלא שלאורך חלקים ארוכים מההיסטוריה האנושית הוא היה חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית והוא נקרא, בהסתמך על היוונים ‘הלוגוס’.
<!–<<>>

אף מדען לא מבין את התודעה

הלוגוס נשמע מתוך הראש והלוגוס היה ההגה המכוון של הציבליזציה האנושית לאורך מאות שנה, עד הקריסה של דתות המסתורין העתיקות ועלייתה של הנצרות לסטטוס של דת עולם. מאותו רגע עברו כ-1,500 עד 1,700 שנה. בזמן שהנצרות עיבדה את משמעות המסר שלה, המדע התרחק מהנצרות ויצר את סט הפעולות שלו. העולם החדש התגלה, ההיגיון הוכתר כמלך והשיטה המדעית הוצבה כבוררת עליונה והציבליזציה שאנחנו מכירים התפתחה סביב אלו. אבל אז, ב-1953, ואלנטינה וגורדון וואסון נסעו לסיירה מאזאטק שבמקסיקו, וגילו שם את דת הפטריות. אני מאמין שעד היום הזה אנחנו לא יודעים מה היה בדיוק הדבר הזה שבו נתקלנו שם.

פטריות. סם. דת. כל הרעיונות הללו לגבי מהות הדבר הזה מתבססים על הרעיון שאנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על תודעה. אבל האמת, גבירותי ורבותי, היא שאחרי 2,000 שנה של עיסוק בבעיה מדענים עדיין אינם יכולים לומר לך איך אתה יוצר את התפיסה שתגרום לך לסגור את כף ידך לאגרוף קמוץ. זוהי התערבות של התודעה לתוך עולם של חומר שאף פילוסוף עד היום לא הצליח לתת לה הסבר מספק.

עם ההלוצינוגנים, ההתערבות הזו של מימד אחד לתוך אחר, של תודעה לתוך חומר, או של חומר לתוך תודעה, עולה לאינטנסיביות מטלטלת ואני מאמין שאחת הסיבות הבלתי מודעות שעומדת בבסיס הגישה המוזרה של הממסד כלפי ההלוצינוגנים היא שהם מביאים את המסתורין אל פני השטח כחוויה אינדיבידואלית. במילים אחרות, אתה לא מבין את החוויה הפסיכדלית בעזרת דיווח ממגזין טיים או אפילו מהאקונומיסט. אתה מבין את החוויה הפסיכדלית על ידי כך שאתה חווה אותה. ולכן כדי להבין אותה צריך לצאת למסע של חינוך עצמי, מחוץ לקונטקסט של התרבות שלך, משום שלתרבות שלך אין שום תשובות לשאלה מה עשוי הדבר הזה להיות.

פסילוסיבין, ובמידה פחותה יותר גם DMT, מעורר סוג של לוגוס או מציג מחדש את התופעה של הלוגוס לתוך החוויה של האדם המודרני. מה אנחנו צריכים להבין מזה? אני חושב שעלינו לקחת את זה ברצינות רבה מאוד. אני חושב שהמשבר התרבותי שאנחנו מעורבים בו, כלומר המשבר התרבותי הגלובלי המוביל אולי להכחדתו של המין האנושי – קשור לעובדה שהמודלים שפיתחנו ב-500 עד 1,000 השנה האחרונות הונו אותנו. הם לא עובדים.

<!–<<>>

התרבות שלנו במשבר

אנחנו כבשנו תרבויות אחרות עם קפיטליזם וטכנולוגיה ודיכאנו את הקשר שלהם עם המימדים האינטואיטיבים. אנחנו יצרנו שיטה אחת על מנת למדוד בעזרתה את האמת וכל דבר שלא עובר דרך השער הצר הזה שבנינו נדחק לתחום של מיתולוגיה או גרוע מכך של חוסר בגרות תרבותי. ובאותה העת אנחנו התרבות שנמצאת במשבר. כשאתה הולך ליערות הגשם אתה לא מוצא שם תרבויות במשבר, אלא במידה שבה הן מושפעות מאיתנו.

טרנס מקנה

טרנס מקנה עטיפת הדיסק עם הראיון האחרון שערך אריק דיוויס עם טרנס מקנה

אני מאמין שלא במקרה הופיעו בתרבות המערבית, ברגע זה של משבר תרבותי מקסימלי, האנתיאוגנים -הסמים מעוררי חוויות אלוהיות. לא במקרה וואסון עשה את הטיול שלו למרכז אמריקה ויצר קשר עם הפטריות. מה שהוא גילה שם היה לא פחות מהארוס הנמצא בתנומה אך חי עדיין. הגוף של אוזיריס שנשמר לאורך עידן אסטרולוגי שלם. במילים אחרות, לקחת פטריות פירושה להתעלות מעל המומנטום התרבותי של אלפי השנה האחרונים ולחזור לעולם שבו הלוגוס היה תופעה מציאותית. במשך אלפיים שנה כל מי שהיה משהו – עשה את המסע לאלויזיס [דת המיסטריה של יוון העתיקה] והתנסה בחוויה הזו. לחוויה ההלוצינוגנית הייתה השפעה אדירה על הדרמה היוונית, הפילוסופיה היוונית והפוליטיקה הרומית.

הלוצינוגנים אקסטטיים וחזיוניים לא היו במאות השנים האחרונות חלק מהתרבות שלנו, מסיבות של אידאולוגיה, בוטניקה גיאוגרפית ופקטורים אחרים. עכשיו הדבר הזה משתנה וכדי להבין את המשמעות של השינוי הזה מוטל עלינו להביט אחורה בזמן, להיסטוריה העתיקה, אל המודל של השאמאן. אבל לא השאמאן כפי שהאנתרופולוגים מתארים אותו, אלא השאמאן כחלום שאמאני.

כל שאמאן מסתכל אחורה אל שאמאן ארכיטיפי ראשון שהיה על אנושי, שעלה לכוכבים, שידע לצלול לקרקעית הים, שידע לנוע דרך השערים של המוות ולחזור עם נשמה אבודה. נראה לי שכשאנחנו מסתכלים בפרספקטיבה של אלפי שנה, יכולה ההיסטוריה כולה להראות כשרטוט של המשאלה הזו, הציפיה למצב על-אנושי, התקווה להתעלות מעל חוקי הכבידה, מעל החוקים של חיים ומוות, ולהגיע למצב על-אנושי. במילים אחרות – השאמאן בתור האדם המתוקן הארכיטיפי.
<!–<<>>

תרבות הלוצינוגנית חדשה

מה שאנחנו צריכים כדי להתעלות מעל הסכיזופרניה התרבותית שלנו ולתקן את הפער שבין הרוח והנשמה, או בין העולם והאני, הוא להבין שהפנים והחוץ הם למעשה אותו הדבר. המשמעות היא שכל החלומות שלנו לגבי טרנספורמציה צריכים להיות מוגשמים באותו הזמן, ושאנחנו לא יכולים לעלות לשמיים כשהרגליים שלנו תקועות בבוץ. וגם לא נוכל להפוך לתרבות הלוצינוגנית אקולוגית אלא אם כן נאחד את ההפכים הדיכוטומים הללו.

רק במצב של אחדות ההפכים, שלא דורשת פתרון, נוכל למצוא שפיות תרבותית. זהו הדבר שחומרים האנתיאוגנים מאפשרים בבהירות ובאופן סדיר כל כך. הם מעלים את הפרדוקס לרמה של אינטנסיביות שאיש לא יכול להתחמק ממנה, וכך מכינים את הבמה להפיכתך לסוג של אדם שלא מתעקש לקבל את העולם במונחים של או כך או אחרת, שחור או לבן. תרבות שמורכבת מאנשים כאלה תהיה מתורבתת יותר מכל תרבות שבה נתקלנו עד היום. ואני אעשה כאן פאראפראזה על תייאר דה שארדן: “כאשר התרבות האנושית תבין את הפוטנציאל של חווית הסמים ההלוצינוגנים היא תגלה את האש בפעם השניה”. וזהו הדבר שלו אנו מצפים. אנחנו מציפים לגילוי של האש על מנת שנוכל להתעלות מעבר לענייני הקופיפות ולעבור לעניינים הגדולים של יישוב הדמיון שלנו.

נראה שאנחנו עומדים במפתן של דברים עצומים, העתיד של התודעה האנושית חייב להדהד במלוא עצמתו בעתידו של המין האנושי. אם הוא לא יהדהד במלוא עוצמתו אנחנו בצרות גדולות מאוד.

אנחנו עומדים לגעת בקצוות הגלקסיה, אבל באיזו צורה? כדי שהצורה שבה אנחנו מגיעים לקצה הגלקסיה ומציגים את עצמנו להגמוניה של האינטיליגנציה המאורגנת שחייבת להתקיים שם – כדי שהצורה הזו תהיה ראויה, אנחנו חייבים להגיע לשם כשהתודעות שלנו הולכות לפנינו מוארות לחלוטין. וזה אומר שאנחנו לא יכולים לחיות יותר עם הרעיון של התת מודע, של חלק אפל ובלתי נגיש של התודעה האנושית שבלתי ניתן לשליטה. זהו בצורה ברורה תיאור של שלב ילדות מוקדם של מין אינטיליגנטי. ואני מאמין שההלוצינוגנים מסמנים את סופה של הילדות הזו.

תמיד היו שאמאנים אינדיבידואלים שעשו את המעבר הזה, ובמובן הזה לקחת הלוצינוגנים היא תופעה א-היסטורית. היא תמיד התרחשה. אבל הרעיון של חברה פסיכדלית הוא משהו חדש, והמשמעות היא לא בהכרח שכל אחד לוקח את הסמים, אלא שהמורכבות והמסתוריות של המיינד נמצאות במרכז התודעה של הציביליזציה בתור המסתורין שמתוכו הגיחה, ושאליו עליה לכוון עצמה כדי להיות רלבנטית.

[תורגם ונערך בהתבסס על על ההרצאה שנשא טרנס מקנה בועידה הפסיכדלית של סנטה ברברה במאי 1983.]

Leave a Comment »

No comments yet.

RSS feed for comments on this post. TrackBack URI

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

Blog at WordPress.com.

%d bloggers like this: