השקעה על פני 30 שנה מוכיחה: אתם צריכים יותר מניות בתיק הפנסיה שלכם

TheMarker – השקעה על פני 30 שנה מוכיחה: אתם צריכים יותר מניות בתיק הפנסיה שלכם – זירת יועצים

השקעה על פני 30 שנה מוכיחה: אתם צריכים יותר מניות בתיק הפנסיה שלכם שתף
08:11 | 08.11.2009 מאת עמי גינזבורג
ב-30 השנים האחרונות הניב שוק המניות של תל אביב תשואה שנתית ממוצעת ריאלית שהיתה גבוהה ב-5.9% מזו שהניב שוק האג”ח ■ בהתחשב בפער הזה ובמשמעות הכלכלית האדירה שלו, קשה להבין מדוע רוב כספי הפנסיה בישראל מושקעים באג”ח ולא במניות

נניח שבנק כלשהו היה מציע לכם לסגור חלק מהכסף שלכם ל-30 שנה בשתי תוכניות חיסכון אפשריות. תוכנית א’, “הבטוחה”, מעניקה תשואה שנתית ריאלית צמודת מדד ומובטחת של 3% בשנה. התוכנית השנייה, נקרא לה “הלא ודאית”, מעניקה תשואה שנתית ריאלית לא ידועה בטווח שבין 6% ל-10%.

קמצנות – קונספט מנצח

כלכליסט – בארץ – השראה: קמצנות – קונספט מנצח

ספר חדש שמעסיק את ארה”ב מכריז: הקמצנות נפלאה, ולא רק בימי משבר. החיים של המחברת לורן וובר, עיתונאית כלכלית ודור שני לקמצנים, הם ההוכחה הטובה ביותר
טלי שמיר
05.11.09

 

קור נורא. זהו אחד הזיכרונות החזקים ביותר של לורן וובר מילדותה. בחורף המושלג של קונטיקט, כשבבתים אחרים היה חמים ונעים, הטרמוסטט בבית של לורן הקטנה מעולם לא עבר את ה־10 מעלות. בבקרים מקפיאי עצמות במיוחד, כשבקושי הצליחה לגרור את עצמה מחוץ לשמיכה, היא היתה מתלוננת, ואבא שלה היה מציע: “שימי על עצמך עוד סוודר”. אביה של וובר גם ניסה להקציב את צריכת נייר הטואלט בבית, היה צועק עליה כשהיתה משאירה אור דולק כשעזבה את החדר, ודפק בדלת בכל פעם שבילתה כמה שניות עודפות במקלחת.

אבל חכו רגע לפני שאתם שולפים את הכינורות הדביקים. לורן וובר מספרת שהיתה לה ילדות מאושרת. הם לא היו עניים במיוחד. העניין היה אחר: אביה של לורן, פרופסור לכלכלה במקצועו, פשוט היה – איך לומר במילים יפות – קמצן. “הוא עדיין מטריף אותי לפעמים, ואני עדיין כועסת על הקור הנוראי, אבל אני מעריכה את מה שהוא לימד אותי בזה”, אומרת וובר ל”כלכליסט” בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי. “הוא לימד אותי, למשל, שזה לא נורא אם לא מאוד נוח לך לפעמים ושזה בסדר לא לקבל כל מה שאתה רוצה”.

שפעת – ולא של חזירים

שפעת – ולא של חזירים – TheMarker Cafe

הרגע שבו הפירמידה תקרוס

גלובס – הרגע שבו הפירמידה תקרוס

בעולם שלנו ההמונים סוגדים לכסף. הוא ראש הפירמידה של המפלצת הקמה על יוצרה. הרייטינג הוא אחת השכבות שמתחת לאותו הראש. כולם רצים אחריו באופן עיוור. עוד ועוד, ולבור אין תחתית.
21/10/2009, 16:32

1. דודו טופז ומוני פנאן הם קורבנות של אותה השיטה. שניהם הועלו על מזבח מפלצת המולך. אותה המפלצת שהם עצמם סגדו לה והקריבו אחרים למענה. טופז היה מלך הרייטינג. אותו רייטינג שניזון מטמטום ההמונים והוא מריונטה בידיהם של בעלי ההון והערוצים המסחריים.

סיפורו של פנאן שונה, אבל דומה במהותו. אם נפריד לרגע את ההיבטים הנלווים לסיפורו (הפליאה התקשורתית המזויפת נוכח “גילוי” הבנק של פנאן, ההתנהלות המביכה של החברה בישראל לעומת מכבי ת”א ועוד), הרי שבשורש העניין טמון סיפור עצוב על אדם שלא ידע גבול. הרייטינג במקרה של טופז, הוא התפיסה שהצלחה פירושה כסף בהקשרו של פנאן.

דירה להשקעה? עדיף מניות

TheMarker – דירה להשקעה? עדיף מניות – שוק ההון

דירה להשקעה? עדיף מניות שתף
06:58 | 14.10.2009 מירב ארלוזורוב
לאורך השנים מחירי הדירות עלו רק ב-2.5% ריאלי בשנהאנקדוטה פיננסית מפורסמת מספרת על גורו המניות שהצליח למכור את השקעותיו במניות בזמן, וכך להינצל מהמפולת ההיסטורית של וול סטריט ב-29′. הגורו ניצל מהמפולת לאחר שמצחצח הנעליים ברחוב החל לשאול אותו שאלות על השקעות במניות, שמהן הסיק הגורו שאם אפילו מצחצח הנעליים כבר משקיע במניות, הרי שלא נותרו עוד מי שאינם מושקעים במניות – וזהו סממן מובהק למפולת קרבה.

בימים אלה, כאשר האופנה של קבוצות הרכישה בנדל”ן מכה גלים וסוחפת עמה חלקים גדולים והולכים של המעמד הבינוני בישראל, השאלה האם הגענו כבר לשלב “מצחצח הנעליים” בהשקעה בנדל”ן היא מטרידה במיוחד. לא בטוח שיש תשובה מוסמכת לכך, אבל תשובה מוסמכת אחרת יש: האם הנדל”ן בישראל הוכיח את עצמו לאורך שנים כהשקעה כדאית.

גם העשירים פוחדים – ומתכננים

ממה באמת פוחדות המשפחות העשירות?

07:02 | 13.10.2009 מאת פול סאליבן

כשהסופר-עשירים מצטננים, אמריקה נתקפת  בשפעת החזירים
לא רק האמריקאים בני המעמד הבינוני סובלים מהמשבר הכלכלי הגדול. מתברר כי גם הקבוצה המצומצמת שחיה בפסגת פירמידת העושר אינה ישנה בלילה טוב יותר משאר האמריקאים. בפגישה בדלתיים סגורות של יועצים לעסקים משפחתיים – שעובדים בדרך כלל עם משפחות ששוות יותר מ-500 מיליון דולר – אפשר ללמוד שהסופר-עשירים חוששים לגבי עתידם במידה לא פחותה מכל השאר. אף ששוק המניות זינק מהשפל שרשם ב-9 במארס, יועצי העסקים המשפחתיים אמרו כי רבים מלקוחותיהם העשירים נערכים לחדשות רעות נוספות ותוהים כיצד הן ישפיעו על אחדות משפחותיהם.

למה כדאי לנהל את הכסף שלנו בעצמנו

Sel Management

TheMarker – למה כדאי לנהל את הכסף שלנו בעצמנו

למה כדאי לנהל את הכסף שלנו בעצמנו
06:57 | 11.10.2009 מאת עמי גינזבורג
ניהול ההשקעות העצמאי הפך למשימה ישימה וכדאית מתמיד

אנשים ששוקלים להשקיע את כספם בשוקי המניות והאג”ח שואלים את עצמם לא פעם אם עדיף להם לנהל את השקעותיהם לבד או שמא עליהם להיעזר במנהל השקעות מקצועי. התשובה לשאלה זו אינה חד-משמעית. מצד אחד, למנהל השקעות מקצועי יש יתרון מובהק: המנהל יודע טוב יותר מה קורה בשוק באופן שוטף, הוא מסוגל לנתח טוב יותר את הכדאיות של ניירות ערך שונים וככלל, יש לו יותר ידע וניסיון מלמשקיע הקטן הטיפוסי.

שרי אריסון ואילן בן דב כמשל לדרדור המילה “רוחניות”

שרי אריסון ואילן בן דב כמשל לדרדור המילה “רוחניות” – העין השביעית

זה צריך להיות בדיוק ההפך
מאת: נעה ידלין
תאריך פרסום: 08/09/2009
כיצד הפכה “רוחני” ממלה המתארת אדם המתרחק מהחומרי והגשמי ובוחר על פניו בנשגב ובמופשט לכזו המתארת מי שבצד רדיפת בצע עוסק גם במיני הבלים אסקפיסטיים ואמונות תפלות, ועושה זאת על פי רוב בצורה מופגנת, פטפטנית ואקסטרווגנטית

The Dalai Lama on the Global Economic Meltdown

The Dalai Lama on the Global Economic Meltdown

The Dalai Lama on the Global Economic Meltdownthis global economic crisis was caused by too much greed, speculation, and hypocrisy–not being transparent. These are the moral and ethical issues. So be transparent and honest right from the beginning.

ההונאה של מיידוף היא סיפורו של וול סטריט

TheMarker – ההונאה של מיידוף היא סיפורו של וול סטריט

ההונאה של מיידוף היא סיפורו של וול סטריט
23.12.2008 פול קרוגמן
יש כאלו שהאמינו למיידוף ויש שהאמינו לשקר של עצמם

הגילוי שברנרד מיידוף – משקיע מבריק (או כך לפחות כולם חשבו קודם לכן), פילנתרופ ועמוד תווך בקהילה – היה רמאי, זיעזע את העולם ובצדק. את היקף הונאת הפונזי שביצע, 50 מיליארד דולר, קשה להבין. ואולם אני בטוח שאני לא האדם היחיד ששואל את עצמו את השאלה המובנת מאליה: כמה שונה סיפורו של מיידוף, באמת, מסיפור תעשיית ההשקעות כולה?
תעשיית השירותים הפיננסיים לקחה לעצמה חלק גדל והולך מהכנסות תושבי ארה”ב בשנים האחרונות, והפכה את האנשים שמנהלים את אותה תעשייה לעשירים מופלגים. ואולם כעת נראה שחלק גדול מהתעשייה לא יצר רווח, אלא מחק אותו. ולא מדובר רק בעניין של כסף: לעושר המופלג שצברו אלה שניהלו את כספם של אנשים אחרים היתה השפעה משחיתה על החברה כולה.